האם לתופעת השונות יש משמעות ערכית?

ייחוס משמעות ערכית לשונות אינו דבר ברור. אפשר לומר שבמובנה הלשוני, השונות הינה ערך במילון המצביע על תכונה מופשטת המקיימת איזו הכללה בדברים, כמו למשל, צבע הבגדים או צבע העיניים. יש אנשים עם עיניים ירוקות, חומות, כחולות, אפילו סגולות, יש בגוון בהיר יותר או כהה יותר.

אפשר לומר שניתן לתאר תופעות בהן מתגלה גיוון או שונות. הערכים המתארים את השונות מסמנים תכונות שאת חלקם גם ניתן למדוד ולייחס להם ערכים כמותיים. כך אפשר לתאר תופעות כלכליות בעזרת מספרים. למשל, מחיר מעילים או עגבניות שונה מחנות לחנות. אפשר אפילו לחשב את מידת השונות אם נשווה את מחיר העגבניות בכול חנות למחיר הממוצע של העגבניות ביום מסוים או בחודש מסוים. בדומה, נוכל לתאר הבדלים בכמויות משקעים בתקופה מסוימת ובמקום מסוים,  או הבדלים בציוני הישגים של תלמידים במבחן. בכול אחד מן המקרים הללו, הערכים שבהם מדובר הם כמותיים בלבד ואינם מציינים כול ערך אחר.
אולם, יש לנו נטייה לדבר על גבוה ועל נמוך כאילו היו מקבילים לטוב ולרע. כאן מתחיל תהליך בו משויך ערך לתכונה כמותית. כאשר נאמר: "התלמיד גרוע כי יש לו ציונים נמוכים במבחן", מייחסים תכונה איכותית לכמות הנקודות שצבר התלמיד בציון המבחן. הטענה בדבר היותו גרוע טעונת הוכחה והיא מורכבת. זאת מכיוון שיכולות להיות סיבות שונות לאי הצלחתו. למשל; האם יתכן שהשאלות במבחן היו לא ברורות? האם יתכן שחומר המבחן לא נלמד בכיתה? האם יתכן שהתלמיד אינו דובר את השפה בה נכתב המבחן? האם יתכן שחומר הלימוד לא הוסבר כהלכה? האם יתכן שהתלמיד היה זכאי לתנאי מבחן שונים?!
ייחוס הערך 'גרוע' ללומד, הוא בעייתי, מעבר לעובדה שהישגיו דורשים תיקון. זאת משום שאין בהקשר זה הצדקה לייחס לתלמיד כאדם, ערך בעל קונוטציה של רוע כול שהוא.
במידת מה דומה הדבר לו קבענו שעיניים כחולות זה טוב יותר מעיניים ירוקות או חומות. אם גם נתנהג בהתאם, נוכל לטעון שבעלי עיניים כחולות הם אזרחים מועדפים ועל כן יש  לתת להם ולא לאחרים זכויות יתר. הבעיה הנותרת היא בהצדקה של פעולה כזו. האם נוכל להצדיק מבחינה ערכית שפעולה כזו נכונה, ראויה, טובה וצודקת יותר, או אולי נוכל לטעון שהיא גרועה! זו גם זו דורשות הצדקה מבחינה ערכית. כלומר, נצטרך להוכיח למשל כי כבודם של בעלי העיניים הירוקות נפגע על לא עוול בכפם.
תופעת השונות מתבטאת בתכונות גנטיות, חברתיות, גיאוגראפיות כלכליות ואחרות. כמו למשל, בצבע העור, בזווית העיניים, בציות או אי ציות לכללי תחבורה, בביטויי יצירתיות, בשיוך עדתי, וכדומה. משמעה הלשוני המופשט של המילה שונות, מסמן הבדלים כמותיים בתכונות משותפות או מהויות נבדלות הנצפות בתוך השוואת אובייקטים כול שהם. לתופעות השונות עצמן, אין ערך הטמון בהן. אנו יכולים לייחס לתכונה מסוימת ערך כול שהוא. פעולה זו דורשת מהלך של הצדקה.
 
השונות, הנה בעלת ביטויים מורכבים והיא מעוררת בבני אדם תגובות שונות. כך למשל, תפיסה של השונות בין המינים של בעלי החיים וסוגי הצמחים, מעוררת  התפעמות מן הגיוון בגודל, צורה, צבע ותפקוד, שיש בהם מן הדומה אך גם מן השונה. אנו מתפעלים מן השונות הנוצרת בצבע השמיים בשעות שונות של היום, מצורות הנוף, מהשתקפות עצמים ומתופעות טבע עצומות בממדיהן.
יש גם הנהנים מגיוון הקיים בעולם הטכנולוגי, יש המתפעלים מן הגיוון בעולם התרבות, או יש הנזעקים מן השוני התרבותי בין עמים.
גילוי ממדי השונות ומאפייניה הם גם נחלת החקר המדעי של תופעות. הידע הרב אשר מצטבר, עקב המחקר, לעיתים קרובות, משרת את האדם באשר הוא.  כמו מחקרים במדעי הטבע, ברפואה, במדעי הרוח ומדעי החברה, במדעי המדינה, בפילוסופיה או בתחומי המשפט, בכול אלה באים לביטוי מגוון דעות ורעיונות על מהות האדם, העולם או העולמות הסובבים אותנו. כך למשל אם ידועים לנו התנאים בהן פורצות מחלות, מסייע הדבר להימנע ממגפות. אם ידועים מנגנוני פעולה בגוף האדם ומתגלה שונות גנטית מסוימת ביחס לחומרים מסוימים, מתפתחת אפשרות להתאים  תרופות לחולים באופן מבחין. המדע מסייע לנו להבין תופעות הקשורות  לשונות  האנושית ולפתור בעיות וקשיים באופן מובחן יותר. מנקודת מבט זו השונות יכולה להיות תועלתנית ואף תורמת לערך החיים.
 
דווקא תופעת הגיוון האנושי מושכת תשומת לב מיוחדת ולמעשה חושפת  את קיומה של זיקה אישית שיפוטית לשונות הקיימת בין בני האדם. השונות האנושית מעוררת בנו זיקה בין שנסווג אותה כמשיכה לשונֶה או כרתיעה, כקבלה או כדחייה, כזו המעוררת זהירות או סקרנות.
  אנו מתייחסים אל השונה באופנים שונים. יש וראייתנו מתמקדת בחלק האנושי הדומה  לכולנו ויש והיא מבדילה את השונה. יש והשוני ביחיד מסוים נתפס על רקע שיוכו  לקבוצה כול שהיא. במקרה כזה, התייחסותנו מתנהלת באופן מכליל, סטריאוטיפי. אנו מסתכלים על היחיד הזה כמייצג של 'אחר' מוכר לכאורה. לעיתים מלווה תפיסה כזו במחיקת אנושיותו של הזולת ה'זה' והפיכתו לדבר. לעיתים מתרחשת תגובה הפוכה, זיהוי האחר מעורר חרדה לכבוד האדם באשר הוא, למרות ראיית השוני הקיים בינינו כבני אנוש.
 התגובות האישיות כלפי האדם השונה, מביעות מגוון רגשות ועמדות. כמו: אהדה, קבלה, כבוד, סקרנות או לחילופין, לעג, סלידה, ריחוק, ניכור, וכיוצא באלה. משחר ילדותנו אנו מוזהרים מפני השונה הזר. אולם אזהרה זו מותירה שאלה, מיהו הזר השונה? מדוע הוא נתפס קודם כול בחזקת חשוד שבא להרע? אילו סימנים נותנים בו בכדי שניתן יהא לזהותו מהר וביעילות? במה הוא נחשד למעשה?
 
האם ההיסטוריה האנושית צרפה באופן אבולוציוני מנגנוני הכוונה עם אילו בני אדם להתיידד ומאילו להתרחק? האם זו חוכמת הניסיון המצטבר של החברה האנושית, או אולי דווקא הדבקות בבורות, הם
שהבנו את השונות בין בני האדם כתופעה חריגה?
כך או כך אנו מתוודעים במשך חיינו למיתוסים המחריגים  דמויות מסוימות ומקרבים אחרות. דמויות ועלילות העולים מתוך סיפורים ואגדות, מעוררים במוח האנושי שאלות, סוגיות ודילמות מי הוא הטוב ומיהו הרע בין השונים מאיתנו?
תפיסת השונה משיקה לחשיבה שיפוטית. היא מעוררת צורך בהחלטה ערכית. מי יחשב  לרֵע ומי משויך לרוע? יש ומזהים את השונה והמוזר בשל מומו הפיסי, בשל מצבו הכלכלי או הרוחני.
 אולם, יש והסיפורים והמשלים, גם מבקשים מאיתנו לחשוב, לדון, להעריך ולשפוט מהי העמדה הנכונה ומהי העמדה הפסולה כלפי  מי שמזוהה כאחר וכשונה בתוך הקשר דברים נתון.
 
השונות  האנושית עצמה, היא תופעה נטולת ערכים. אולם, היחס אל השונה יכול להיות מכוון אמונות ודעות ויכול להיות מכוון ערכי תרבות וערכי אנוש מוסכמים. אלה גם אלה, דורשים קודם כול זיהוי  ואז הכרת השונה. לאחר מכן עיון ובעיקר דיון המבחין בין עובדות לבין עמדות, בין דעות לבין ערכים. הבהרת ערכים וחיפוש בסיס מוצק לאימוצם, מאפשר תהליכים של הערכה ושיפוט אישי אוטונומי- בייחוס ערכים לשונות האנושית.
 
הניסיון הישראלי הנו פלא היסטורי וניסיון פחות מופלא בפרקטיקה החברתית של ארץ הגירה. למעשה אנו מגוונים בתרבויות, מנהגים, סיפורים ואירועים מכול קצות הארץ. בה בעת פותחו בקרבנו עמדות סותרות ביחס אל האחר וזיהויו כשונה ואף כזר, בתחומי חיים שונים.
אמנם הפיתרון הפשוט יכול להיעשות באמצעות סטריאוטיפים ודעות קדומות. אלה מספקים לנו אותות אזהרה מידיים, המרחיקים מאיתנו את השונה.
העמדה המטילה פסול בשונה ומחשידה אותו בעבירה כול שהיא, אינה רק נחלת השיטור המבקש לאתר עובדים זרים ללא רישיון עבודה. היא גם פוגעת בתייר תמים, בדיפלומט הזר,  בבני המיעוטים, בחילוני שנקלע לשכונה חרדית, או בחרדי המכונה בלגלוג שחור. בשם גנאי דומה,"חוישך" (באידיש) זוכה גם שחום העור בשכונות החרדיות של ניו-יורק.
כך מוטל פסול, בכול מי שנראה שונה בעיני המביט. אלא שהמביט אף הוא באותו מבט, מטיל גם אחרוּת בעצמו! בשל שיוכו של הזולת לקבוצת האחרים הופך גם הוא לאחר בעיני הזולת.
כך גדלה "קבוצת האחרים" אלה בעיני אלה וכולם יוצאים פסולים, זה בדעתו של זה.
 "הלא רצויים, האסורים והפסולים" נותנים ומקבלים לגיטימציה להיבדל זה מזה ואלה מאלה.
 
תופעה זו נדמה, פשטה בהרבה מתחומי החיים בארצנו. הלגיטימציה להפוך את השונה לחריג מתירה תהליכים קשים גם בתוך בתי הספר. הלומד השונה שאינו מתיישר עם הדימוי הקונפורמי של ה"תלמיד הרגיל", נתפס כחריג ומיוחסים לו עצלות, רוחניות ירודה או "פשוט" חוסר יכולת. הוא או היא נתפסים כבעייתיים, כפעילים יתר  על המידה,  כמכעיסים, חצופים או פשוט כמי ש"אינם מתאימים" למערכת. בין אם זו אי התאמה על בסיס שונות עדתית, שונות הישגית, לקות למידה, בעיה רגשית, משפחתית או אחרת. השונה מסומן כשונה, לומד להתנהג כשונה ומפנים דימוי של חריג התואם לציפיות ממנו.

הציפייה מקבוצת הלומדים או הכתה ה"סטנדרטית", מסתכמת בכמיהה להומוגניות.
 
לא ערכנו חשבון נפש בנושא רלוונטי זה ולא בחנו די עד כמה אנו נמצאים מייסרים ומיוסרים בהחרגת הזולת כשונה וכאחר.
ה"חלום" של חברה הומוגנית הוא פטה מורגנה! למרות הדמיון האנושי הרב, אנו שונים כיחידים החושבים ומרגישים באופנים מגוונים. אנו שונים בחוויות הקבוצתיות, אם ביחס למסורות משפחתיות או עדתיות ואם ביחס לסגנון החיים של כול אחד מאיתנו.
 אנו שונים באמונות דתיות ובהבנות פוליטיות. יש לנו אינטרסים שונים והתברכנו כול אחד ואחת בכישורים שונים. אופני התפיסה החושית שלנו שונים וכך גם יכולות  ההמצאה והאופנים בהם אנו מתמודדים עם קשיים או פותרים בעיות. כול אלה יוצרים גיוון רב המביא לביטוי את השונות האנושית.
אולם דווקא הגיוון הרב המצוי בשונות בינינו, חיוני להתפתחותנו וליכולתנו להתמודד עם בעיות. הגיוון  האנושי פותח אתגר תקשורתי וחושף קשת של אפשרויות התנהגות, חשיבה, רגש ושיפוט.
השונות, היא זו המחייבת שוויון בפני החוק, שוויון הזדמנויות, סובלנות, כללי התנהגות מוסכמים, דרך ארץ וכבוד הדדי!
אין לנו מנוס מפיתוח יכולות הידברות עם השונה בכדי להיטיב להבין את עצמנו ואת זולתנו.
 דרך חשיבה ערכית, מבררת ובוחנת, נוכל למצוא מזור לייסורים המבודדים את השונה החבוי בכול אחד מאיתנו. יתכן וזהו מקור הסבל המפלג אותנו אלה מאלה.
שחרור רוחני מסוג זה יכול לאפשר קיום אנושי ביחד המפחית את סבלו של הפרט. אחרת אין ולא יהיה לנו קיום חברתי כקהילה, כעם או כאזרחי המדינה.
נ.ב. רוצו לראות את הסרט ביקור התזמורת!
 
 
 
 
 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: