Monthly Archives: דצמבר 2007

שונות תלמידים וכישלונות הישגיים

 
שוב ושוב נשמעת הטענה כי שונות התלמידים ובעיקר אלה הבאים משכבות חברתיות כלכליות נמוכות, מסבירה את הירידה בהישגים הלימודיים. בימים אלה גם נשמעת כאקטואלית, טענה נוספת, בדבר שחיקת המורים בשל שכרם הנמוך ותנאי עבודתם. גם  עובדה זו, נטען, תורמת לירידה בהישגי התלמידים. לאלה מצורף נתון סטטיסטי הקובע כי מידת השונות בין הישגי התלמידים גדלה ביחס לגורמים הקשורים בבתי הספר, באזורי המגורים ובמצב הכלכלי חברתי של משפחות התלמידים. ממוצע ההישגים יורד ומידת השונות בהישגי התלמידים גדלה. משמע הדברים הוא, שיש בקרבנו פער גדול בין משכילים לבין לא משכילים, בין עשירים ומבוססים לבין עניים חסרי יכולת להתפרנס ולהשכיל את ילדיהם.
וכי מה ישנה את המצב? האם ניתן לשנות את המגמה הכלכלית המיטיבה עם הצמיחה במחיר הגידול במספר העניים? האם ניתן לתקן בין לילה את מדיניות התקצוב של נושאי החינוך במדינתנו? מאחר שהתשובות לשאלות אלו הן שליליות, לא נותר אלא לצפות לנס!
אלא שבמחוזותינו גם אין לסמוך על הנס מפאת הצרות והסכנות המושרשות במקום.
היות וכך, אין מנוס מניסוח שאלות חדשות ומחיפוש תשובות שונות בתכלית.
 
אולי מקור הצרה טמון גם בהנחות היסוד החינוכיות שאומצו במערכת החינוך, בעיקר בכול מה שקשור לתפיסת השונות בין התלמידים. ההנחה כי השוני במעמד החברתי-כלכלי של התלמידים הינו גורם הנקשר בשכיחות גבוהה לירידת ההישגים , תמוהה במידת מה. זאת לאור העובדה כי משקי בית רבים בישראל, מכירים בצורך של שיעורים פרטיים, המיועדים לתקן או לשפר את הישגי ילדיהם. העובדה כי אלה המתקנים בפועל  את הישגי ילדיהם, אינם שייכים למעמד חברתי כלכלי נמוך מעוררת תמיהה! מדוע  ילדיהם כלל זקוקים לתיקון הישגים מחוץ לבית הספר?
 
 מדוע אם כן תלמידים נכשלים? יש המייחסים את התשובות לכך באופיו של הדור הצעיר עצמו. עצלות, חסר מוטיבציה, פינוק יתר, אי הבנת הנקרא, חוסר התעניינות,  האומנם?
יעשה כול בית בישראל חשבון נפש אישי ומשפחתי, האם לטענה זו יש אחיזה במציאות חיינו. אם דור שלם אינו מגלה עניין בשום דבר משכיל, כיצד זה פורחת תעשייה שלמה של חוגי העשרה, משחקי חשיבה, מדע וטכנולוגיה מחוץ לכותלי בית הספר?! מתופעה זו משתמע כי דווקא בקרב תלמידים בני הדור הצעיר יש צמא לאתגרי חשיבה, עניין, סקרנות ומוטיבציה להעשיר את השכלתם בתחומי אמנות ומדעים. אם יש בין הקוראים, כאלה הסבורים שטיעון זה נכון רק לגבי תלמידים הבאים משכבת אוכלוסיה מבוססת כלכלית וחברתית, הרי טעות גדולה בידם. חוקרים בתחומי הפסיכולוגיה של החשיבה והלמידה ואנשי חינוך הוכיחו כבר בשנות השמונים, כי הפעלת תכניות העשרה מפתחות חשיבה, מובילות לשיפור בהישגיהם של תלמידים מכול שכבות האוכלוסייה וגווניה. נושא זה הוכח בבתי ספר בארצות הברית ובפרויקטים חינוכיים שפעלו בארץ בעזרת עקרונות דומים. שם וכאן, מספר הנכשלים ירד בשיעור ניכר ומספר המצטיינים עלה.
ממצאים אלה, מעוררים שאלה בסיסית, כיצד נתפסת שונות התלמידים בעיני המורים וכיצד הם מגיבים ביחס לתופעה זו? האם קיים קשר בין הכשרת המורים, תפיסות החינוך ושיטות ההוראה שהם מאמצים לבין השונות הנוצרת בין התלמידים החל מכיתה א של בית הספר היסודי.
 
מהי, אם כן, מילת המפתח להצלחה הישגית עם תלמידים שונים? האם זו מילה אחת? או, תפיסה חינוכית שונה?
המחקר החינוכי משיב על כך באריכות תחת הכותרת- גיוון דרכי הוראה מפתחי חשיבה.
מחקרים  בחינוך אשר בדקו דרכי הוראה או שיטות הוראה שונות, חלקן מסורתיות וחלקן חדשניות, חלקן מובנות וחלקן פתוחות, חלקן הפונות לחושים ואחרות המבקשות לפנות לתובנה, חלקן מבוססות טקסטים מילוליים אחרות הפונות לשימוש במשחקים, עם או בלי מחשבים, ועוד כהנה וכהנה בנושאי לימוד שונים, מצביעים על כך שאין שיטת הוראה אחת שהיא יעילה לכלל התלמידים. מרבית השיטות יעילות ביחס לכ- 35% מן הלומדים.
על כן, אין טעם בויכוח אם ללמד חשבון עם או בלי בדידים, או אם שיטה א' עדיפה על שיטה ב' בהוראת הקריאה. כפי הנראה, מרכיבים שונים משיטות הוראה שונות, מתאימים למוחות שונים.
ואמנם, החקר הפסיכולוגי של החשיבה והרגש וכן חקר המוח, מעלים ממצאים המורים על שונות הקיימת בין בני אדם באופן ובסגנון שבו פועל מוחנו. אין הדבר מעיד על רמת החשיבה אלא על אופן ההתבוננות המנטאלית של כול יחיד. כמו כן, אין בכך כדי לשלול מבנים המסבירים התפתחות מנטאלית. אולם שונות זו משפיעה על האופן שבו פרטים שונים לומדים וחושבים.
על בסיס ממצאים מסוג זה, ניתן להבין מדוע אין שיטת הוראה אחת יעילה לכול סוגי האינטליגנציות ולכול סגנונות החשיבה המצויים. משתמע מכך,שיש להפעיל במערכות ההוראה באופן שוטף, אסטרטגיות הוראה מגוונות המצויות בשיטות הוראה שונות.
אמנות הבחירה וההרכבה של דרכי ההוראה,  אינה יכולה להיות רק  על בסיס אינטואיטיבי.  היא מצליחה, אם וכאשר, יש מאחורי הבחירה בדרך ההוראה, אמצעים הנתמכים על ידי רציונאל מקצועי והבנה של נושאי הלימוד. בדרך זו, גם מתגלות אפשרויות המעוררות מנגנוני התפתחות של לומדים שונים.
משמעות הדבר, הינה, כי אסטרטגיות הוראה שונות ואמצעי הוראה מגוונים, מצליחים לעורר עניין, הבנה, ומוטיבציה בקרב יותר תלמידים. בנוסף לכך, גישות המעוררות במכוון, את מוחו של הלומד, מעוררות סקרנות ומפעילות חשיבה מסוגים שונים. אלה, מצליחות לשפר כישורי ח
יבה, מיומנויות ואסטרטגיות למידה וחשיבה, בקרב מספר רב יותר של לומדים. במקביל, מחקרים שונים, העלו ממצאים המראים כי הוראה חד- גונית, והוראה המדגישה חזרה ושינון, אינם מאתגרים את הלומדים ואינם תורמים לפיתוח מחשבתי. שיטות אלה יוצרות שכיחות גבוהה יותר של כישלונות הישגיים.
מה קורה בזמן השיעור מאחורי דלת הכיתה הנעולה? האם תלמידים מתבקשים רוב הזמן רק להקשיב לדברי המורה או לסיכומים מוכתבים? האם התלמידים עסוקים בעיקר בתרגול תשובות לשאלות המבחן? האם שיטות אלה נכפות על עבודת המורים משום שקוצצו שעות לימוד ואין די זמן לדיונים ולפיתוח חשיבה?
 
גיוון דרכי הוראה מפתחי חשיבה, מבוסס על תכנון רב כיווני של אופני הסבר שונים ועל הבנת הפסיכולוגיה של הלמידה, החשיבה וההנעה במכלול תהליכי התפתחות המתרחשים בבית הספר. בכדי ליישם ידע מסוג זה למעשה ההוראה, נדרשת  מן המורה, שליטה רחבה ומעמיקה בנושאי הלימוד המאפשרת לו גמישות ופיתוח אמצעי הוראה שונים. בתכנון שיעור כמכלול המגוון דיו, נוצרים תנאים המספקים מענה מתאים לתהליכי הלמידה של יותר תלמידים. דבר זה מפחית את הצורך בהתאמה יחידנית לכול תלמיד בכיתה ושומר אפשרות זו לטיפול בצרכים מיוחדים.
תפיסה חינוכית מעין זו, אינה שוללת את ממצאי המחקר הקושרים את הרקע המשפחתי של התלמידים  להישגיהם. אולם מכיוון שאין להוראה השפעה ישירה על מצבם הכלכלי- חברתי של משפחות התלמידים, היא חדלה מלהסתמך על הנחות עבודה המסירות אחריות מן המתרחש בתוך בתי הספר! בכדי לתמוך בהוראה מפתחת חשיבה לכול התלמידים, יש לכוון משאבי ידע מקצועי וכן משאבים כלכליים התומכים בסביבה לימודית מגוונת. אלה יניעו שינוי  המשפר את דרכי ההוראה והלמידה של כלל התלמידים.
יישום תפיסות הוראה המפתחות כול אחד ואחד מן התלמידים מבוסס על הנחה כי קיים פוטנציאל לימודי לכול התלמידים. מה שנותר הוא, לגלות ולעורר את הפוטנציאל  ממצבו הגלום בתוך השוני הקיים בין התלמידים.
 
המשמעות המעשית הנובעת מן הנאמר, מעוררת את הצורך להתחיל באופן מיידי בניצול משאבים הקיימים במערכות להשתלמויות מורים מתוך התכוונות לארבעה מוקדים עיקריים: 
                       א.   הגברת השליטה של המורים בתחום של פיתוח כישורי חשיבה ולמידה 
                             מתוך התייחסות לאסטרטגיות חשיבה של לומדים שונים ויישום ידע זה 
                             לנושאי הלימוד השונים.
                       ב.   הגברת השליטה של מורים בנושאי הלימוד בתוך העמקת ההתמחות 
                             באופני הסבר שונים.
                       ג.    העמקת התובנות הקשורות לגיוון אסטרטגיות הוראה ויישום השימוש  
                             באמצעי הוראה מגוונים.
                       ד.   שימוש מושכל באמצעי הערכה מגוונים המספקים משוב בטווחי זמן
                             קצרים, לתיקון כשלים הישגיים בכול נושא לימודי, בזמן אמת.
 
מן הנטען כאן,  גם משתמע, כי יש לבחון מחדש את תכניות הלימודים להכשרת המורים לצד בדיקת שכרם של המורים ומעמדם המקצועי. במקביל, יש לפתח בבתי ספר סביבות למידה גמישות המאפשרות ומעודדות גיוון של אמצעי הוראה מפתחי חשיבה.
נושאים אלה דורשים סדרי עדיפות ברורים ותקציבי חינוך לטווחי זמן המחייבים כול ממשל נבחר. על כן יש לעגן זאת בחקיקה. מוטב שיוזמה מסוג זה תובא על ידי משרד החינוך כחלק אינטגראלי מרפורמה משמעותית באיכות החינוך.