שאלות חשובות ותשובות זמניות

 

על התשוקה לדעת להבין, להרגיש ולרצות בכול מאודי להמשיך להתפתח וליהנות מדעת!
כיצד מעוררים את התשוקה לדעת?
 משוחחים , דנים בבעיה, נושא, סוגיה, דילמה , מעוררים עניין וסקרנות, מגלים חיבה בלא שמץ של ניצול רגשות הלומד על ידי (המנחה)  הבוגר, נמנעים מיצירת תלות, יוצרים אמון.
 חושפים את הלומדים לאתגרים רלוונטיים לחייהם ומעוררים אותם לחשוב באילו אמצעים ואסטרטגיות חשיבה יגיעו לפתרון או השגה כול שהיא, מאפשרים ביטוי של דעה אישית ורגשות.
 מלמדים מתוך אהבה של האדם ושל הנושא, יוצרים זיקה אנושית בין בני אדם בעלי שם ואישיות המקבלים זה את זה.
 נותנים ביטוי ללהט ולהתלהבות מייזום והבנה של נושאי דיון, מתוך אחריות.
 יוצרים סביבה לימודית המאפשרת תהייה, שיח, בחירה, העמקה, העשרה מנטאלית, חשיפה למקורות ידע מגוונים, חשיפה למורכבות החיים, ועוד ועוד…
מתוך אלה דומה, נעשית דמות המורה למודל חיקוי ללומד.
 
השעמום  והחידלון הם אויבי התשוקה. הם מתירים אקלים של חזרה ושגרה, עייפות ושחיקה ומונעים קידמה לכאורה מסיבות פרקטיות. ההסתגלות לעיוורון הרוחני והרגשי הכרוך בחידלון, מאפשרת שלא להיות נוכחים אלא כאשר מתעוררות בעיות שנוצרות על ידי ה"אחרים"!  בהקשר זה, אחריות אישית נעדרת מאינדקס הקיום.
 
דיון ציבורי בנושאי חינוך יכול להתרחש כאשר יועלו נושאים המעניינים את המשתתפים ואנשים יביעו דעות, יחליפו ידע והבנות, יספרו חוויות הקשורות לנושאי הדיון, יעלו שאלות או סוגיות לדיון חדש, יחפשו ביחד פתרונות, יביעו השגות, יבהירו לעצמם ערכים החשובים להם, יבנו אינטרסים מהותיים לחייהם ויפעלו כאזרחים הלוקחים אחריות לאיכות החיים של כול אחד מאיתנו ביחד ולחוד.
 
שיח משותף סביב ניסיונות שונים בנושאי חינוך, בין שהם חווייתיים או מושכלים, עשוי לעורר אפשרויות בחירה חדשות לאופן בו מתנהלות מערכות החינוך. אם במסגרת המשפחה, בגן או בבית הספר, ביישוב, במוסדות להכשרת מורים ואולי אף במערכות הארציות בהן מתקבלות החלטות. 

ראוי לנסות!