חינוך ולמידה – סולידאריות אנושית או בידול חברתי

המתח בין המגמה לפיתוח סולידאריות אנושית במערכות חינוך, לבין מגמת הבידול החברתי והלימודי, משקף תפיסות חינוכיות היוצרות הגיונות סותרים במעשה.
 התפיסה האחת מניחה, כי הבידול נדרש מבחינה לימודית משום ששונות קוטבית בהישגי תלמידים אינה מאפשרת הוראה תקינה. אם יואט קצב הלמידה יצאו תלמידים מתקדמים בהפסד, אם יואץ קצב הלמידה יכשלו ה"חלשים". על כן, אין מנוס מהפרדת תלמידים לרמות הישג, אך אפשר לצמצם את התוצאות החברתיות השליליות על ידי חינוך חברתי, ספורט או התכנסויות אחרות בבית ספר משותף.
 התפיסה השנייה גורסת שמתהליכי הבידול ההישגי והחברתי משתמעת הודאה באי שייכות ובניתוק הפרט מן הקונצנזוס החברתי – והעברתו לשוליים. זאת בעיקר לאור מבחן התוצאה של בידול התלמידים ה"חלשים" המותיר פערי השכלה ניכרים, תסכול ותחושת דחייה חברתית.
 
במה מתבטא בידול תלמידים? האם ניתן לתקן תקנות נגד בידול?
תופעה בולטת של בידול תלמידים במערכות חינוך, מתייחסת לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים אשר הופנו בעבר למוסדות חינוך או כיתות נפרדות. כנגד מגמה זו, נחקקו חוקים במדינות שונות, אשר ביקשו להעניק לתלמידים אלה את מירב ההזדמנויות להתפתחות, בתוך הענקת זכויות המפצות על חסכים לימודיים.
יוזמי חוקי השילוב, ראו ערך בשיתוף הלומד בעל הצרכים המיוחדים, בקהילה הלומדת בבתי ספר משותפים, תוך טיפוח הישגים בצד דימוי עצמי חיובי. הלמידה בכיתות גיליות משותפות נתפסה כתורמת לכול התלמידים  הנעשים שותפים למשא ומתן המטפח הבנה, קבלה, נתינה וסובלנות. חוקים חשובים אלו פתרו את בעיית השילוב של תלמידים על ידי הגדרת צרכיהם הייחודיים, מתן מענה בתוך כיתה המשותפת לכול התלמידים ("כיתת האם") ותמיכה נוספת בשעות לימוד גם מחוץ לכיתה.
 
 מה נשתנה בתפיסות החינוכיות?
מהגדרת ה"צרכים המיוחדים" של קבוצת התלמידים שהוזכרה לעיל, גם נובע שכול שאר הלומדים הנם בעלי צרכים רגילים. התפיסה החינוכית הרואה באופן מוכלל קבוצות תלמידים "רגילים" אינה מזהה אופני חשיבה ולמידה שונים כפי שעולה מן המחקר הענף במדעי החברה מזה כחמישה עשורים. באופן מוכלל ניתן לומר כי ארגון הלמידה וההוראה מתנהל ביחס לנורמת הישגים גילית בעיקר בכיתות אם. כאשר הישגי תלמידים נמוכים מן הנורמה ההישגית או עולים מעבר לנדרש, מצטיירת תמונה ביחס ליכולתם הלימודית של התלמידים. בעגה החינוכית מדברים על תלמידים "טובים", "בינוניים" ו"חלשים". (ראשי תיבות טב"ח)
הנחה זו מקשה על ההוראה, המזהה פער ברמות ההישגים בכיתה משום שפער זה מתפרש כקשור לטיב הלומדים השונים יותר מאשר לדרך ההוראה!
במרבית מערכות החינוך, הכרת השונות האנושית במצבי למידה, אינה מהווה עדיין מנוף לשיפור דרכי הוראה. היא נתפסת כמכשול המעכב את ההוראה הקונבנציונאלית בכיתה ולכן, נמשכים גם תהליכי הבידול על רקע הישגי. מיון תלמידים לפי רמת הישגיהם יוצרת קבוצות למידה נבדלות וכיתות לימוד נבדלות. בארצנו כמו בארצות הגירה אחרות, הקישור בין הישגים לגורמי רקע סוציו-אקונומים, מחולל בפועל בידול שאינו רק הישגי אלא בעל אופי חברתי מעמדי ולעיתים גם יוצר בידול עדתי. 
 
תכל'ס, מה קורה בבתי הספר?
יישום עקרון המיון של תלמידים לפי רמת הישגיהם, נותן לתופעת הבידול לגיטימציה. גישה מכלילה זו, לפענוח מהות ההישג הנמוך של תלמידים וקשירתו ליכולת מנטאלית של הלומד וסביבתו המשפחתית, גוררת לא אחת, הוראה שאין בה טיפול שיטתי בקשיי הלמידה של יחידים. ההנחה כי תלמידים שהם "חלשים" או "בינוניים" בהישגיהם, נתפסים גם כבעלי יכולת לימודית ירודה, אינה מייצרת ציפיות לשינוי מהותי בהישגיהם.
מאחר שגג ההישג של תלמידים אלה, נתפס כמוגבל, שיקום חסכי הידע  בהם לוקה התלמיד, איטי וחלקי. הקטגוריזציה של תלמידים כ"חלשים" בהישגיהם, על רקע תפיסה מצומצמת של שונות באופני הלמידה (כלומר: איך כול פרט יכול להיטיב ללמוד?), אינה מובילה לגילוי הגורמים לכשל ההישגי של כול פרט ועל כן לא מסתמן שינוי באופן ההוראה ולא בהישגי התלמידים.
הזיקה אל התלמיד כחלק מקבוצה מוגדרת גוברת על פני התפיסה של הלומד כפרט המצוי בתהליכי למידה והתפתחות מורכבים. על כן, למרות היתרון לכאורה בכיתת ההקבצה במספר המועט של לומדים, יכולת המורה ללמד בקצב איטי יותר וצמצום היקף חומר הלימודים, מבחן התוצאה מראה עדיין הישגים נמוכים בהקבצות הנמוכות והישגים גבוהים בהקבצות של הלומדים המתקדמים.
הטיעון הנשמע בבתי ספר בדבר ניעות של תלמידים מהקבצות ההישג הנמוך להקבצות הישג גבוה, מבוססות על הגברת קצב למידה, פיתוח חשיבה והגברת השליטה בתכנים נוספים. אלו נעשים בדרך כלל בשיעורים פרטיים מחוץ לכותלי בית הספר כך שלא כול תלמיד יכול לזכות בהם.
במסגרת פרויקטים חינוכיים במימון מיוחד, קיימות תכניות המצליחות לשקם הישגים ירודים וגם לאפשר הצלחה במבחני בגרות לתלמידים שנשרו מן המערכת. אלה מוכיחים כי קיימות תפיסות חינוכיות ואפשרויות הוראה חלופיות המוכיחות בפועל כי מצב הישגי נתון אינו בהכרח מורה על העדר יכולת!
באקלים חינוכי שונה, בתנאים שונים של הוראה המפתחת כישורי למידה וחשיבה, ניתן להרחיב את מעגל ההשכלה ליותר תלמידים.
 אין תמיהה, אפוא, שתלמידים שהוגדרו תת-משיגים, מסגלים לעצמם בדיעבד, דימוי עצמי כושל, התורם לתהליכי הדחייה מחוץ למרחב ההצלחה. תופעה זו מתרחשת לע
יתים קרובות כבר בבית הספר היסודי ומצבם של תלמידים תת-משיגים, נותר ללא שינוי לאורך כול שנות הלימוד שלהם בבתי הספר.
האם אין זו תופעה של ניכור פדגוגי וחברתי גם יחד?
 
מה הלאה?
אנו מצויים בתהליך של ניכור חברתי המתמשך על פני העשורים האחרונים. לכן, יש להחזיר את הטיפול בפרט ולשחרר את התפיסות החינוכיות מכבלים הבולמים את פיתוחו האישי של כול תלמיד. הידע הפדגוגי הקשור לתהליכי למידה וחשיבה התומכים בשונות אנושית מצוי עדיין ברובו בספריות ומיעוטו בידי העושים במלאכה.
בתי הספר אימצו לעצמם שגרת ארגון וניהול הוראה, על פי דגמים תעשייתיים המבוססים על מיון והשמה של עובדים. הלקוחות במערכת החינוך הם צעירים העתידים להיות אזרחי העתיד. אי אפשר ללמדם בשיעורי חברה ואזרחות על תקשורת או שוויון זכויות וחובות, ולשלול במעשה החינוך את יכולותיהם להשתלב במעגל חברתי משכיל ויצרני, הם וצאצאיהם אחרי כן.
 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אש סגולה  On אוגוסט 28, 2007 at 5:20 am

    נראה לי ששורש הבעיה הוא הדימוי העצמי של התלמיד, שנגזר מהסיווג שלו. הדימוי העצמי נפגע בגלל ציפיות גיליות, ומפני שילדים שונים מצליחים בתחומים שונים בגיל שונה. בכל כיתה יהיה מי שחזק בחשבון, אבל חלש יותר בכתיבה או בספורט, ואם החלוקה לקבוצות (הקבצות) תהיה שונה בכל מקצוע, מערבת גילים שונים, וכישורים לא-לימודיים (כמו אמנות או ספורט) מקבלים חשיבות זהה ללימודיים הקלאסיים, נראה לי שאפשר להתגבר על הבעיה.

  • דוד אבן  On אוגוסט 30, 2007 at 7:13 pm

    נושא בעל חשיבות רבה הכרוך בענין ואינו נדון כלל במאמר מרתק זה הינו ההיבט הכלכלי של תהליך השילוב לעומת הבידול של אוכלוסיית תלמידים. ההשקעה הנוספת והמיוחדת הכרוכה בשילובם של אותם תלמידים אשר בלעדיה היו מובדלים ונושרים מהמערכת הינה לאין שיעור קטנה לעומת הרווח אשר החברה והמדינה יפיקו מאותם תלמידים אשר ישתלבו במערך היצרני וההישגי של החברה,אם מההכנסה הנוספת ממסוי במשך חייהם הפעילים או מהחסכון בהוצאות על תמיכה סוציאלית (או חס ושלום מימון מאסרים) להם ולצאצאיהם אחריהם. ההחזר על השקעה זו לחברה הוא מהיר ומתמשך

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: